תפריט
מהי אמפתיה ומדוע היא כה חשובה?
כאשר מערכת יחסים שלנו עם אחרים נפגעת, יחסים שלנו עם ילד או בן זוג, חברה, או קולגה, אנו נכנסים למצב שבו אנו מתחילים לאבד את הרגישות והאמפתיה שלנו לאחר. הבעל שב הביתה ואת במצב רוח עצוב וקשה והוא נכנס בחיוך ושואל מה יש לאכול לארוחת ערב. ואת מתפלאת איך הוא לא שם לב לאיפה את ומה את מרגישה עכשיו. איך הוא לא מתעניין בך? ואת כועסת בחזרה, “זה מה שאתה שואל אותי? אתה לא רואה שבכיתי, שאני גמורה?”. והוא לא רואה וממשיך ועונה. “אי אפשר לדבר איתך, אני הולך לאכול”… וחוסר האמפתיה ממשיך כפינג פונג בינכם.
הילד שלך נופל בגינה, או חבר שלו לא מסר לו את הכדור והוא בא אליך לספסל מתבכיין. את עייפה מכל היום בעבודה, את עסוקה בפלאפון או בשיחת חולין עם אמא אחרת וזורקת לו “לא קרה כלום, תרגע עכשיו או שנלך הביתה”. רגעים כאלו של חוסר אמפתיה גורמים לשחיקה במערכות היחסים שלנו עם האהובים עלינו ביותר.
אמפתיה זו היכולת שלנו לדעת את נקודת המבט של השני, יכולת להתייחס למה שאחר אומר, מרגיש או חושב, מכיוון שגם אנחנו יכולים להיזכר שחווינו דבר מה דומה. אמפתיה גורמת לתגובה שלנו להיות תואמת למקום שבו נמצא האחר. אמפתיה מאפשרת לנו להתקרב לשני ברמה עמוקה מאד, הרבה יותר עמוקה מקשר רגיל. אנו יכולים להרגיש את האחר, לא רק בגלל שחווינו כבר את מה שהוא חש, מרגיש או חושב אלא גם ארועים שלא חווינו כלל.
לראות את העולם דרך עיניו של האחר
אנו מרגישים את האחר מעצם זה שהנוירונים שלנו הם כמראה זה לזה. אנו חווים את האחר מעצם זה שאנו חיים בשדה אנרגטי אחד. בדיוק כמו שכל גל באוקיינוס אינו נפרד מגל אחר. חיי היומיום העמוסים והלחוצים נוטים לעיתים לכבות את הפתיחות שלנו, האהבה והיצירתיות, אך אין צורך שזה יקרה. כדי לשוב ולהיות קשובים לעצמנו אנו צריכים זמן פנוי ומרחב שקט שמאפשר לנו להאט ולהזיז את תשומת הלב שלנו מענייני העולם החיצון אל עצמנו, לתוכנו.
כאשר אנו מאפשרים לעצמנו זמן פנוי לשבת ולהיות רגישים למקום שבו אנו נמצאים, אנו נפתחים ברגישות שלנו גם לאחרים ויכולים להודות שאיננו יודעים מה באמת השני מרגיש. כדי שמערכת היחסים שלנו עם אחרים תלבלב ותתפתח, אנו צריכים לראות קודם כל שיש בן אדם מולנו, נפרד מאיתנו, עם רגשות ומחשבות משלו. כאשר אנו נמצאים במסע של התפתחות אישית, אנו יכולים להפוך להיות רגישים לאחר עד כדי כך שנרגיש בתוכנו את מה שהם חווים, והתגובה שלנו תהיה אז תואמת ורגישה.
רגישות בסיסית קיימת בכולנו. כמה פעמים נכנסנו לחדר והרגשנו שמתוח פה. ובלי לדעת מה קרה, קלטנו שמישהו עובר משהו קשה עם עצמו. פשוט קלטנו את זה בלי לעשות דבר. המודעות שלנו מאד רגישה, זה כמו תחושת בטן שיש לנו לגבי דבר מה. המודעות עצמה היא רגישות.
האמונה שסוגרת את הרגישות שלנו, היא אמונה שאנו מכירים את השני וזה מי שהוא. באופן כזה, האחר הוא פה ככלי, כדי לשרת את הצרכים שלי. זה המקום שבו מערכת יחסים עומדת ומדשדשת במקום ויש תחושה של שום דבר חדש פה. כל אחד תקוע בתפקיד שלו. אולי נעים להיות ביחד, אבל היחסים לא חיים, דינאמיים, משתנים. כל אחד תקוע בתפקיד הרגיל שלו שבו הוא משרת את השני.
זה הרגע שבו נמאס לך להרים לילדים את הבגדים המלוכלכים מהשטיח או להזכיר לבעלך את כל מה שהוא שוכח. זה הרגע שבו מערכת היחסים מרגישה עייפה וריקה ומתחילים לחפש ריגושים מהצדדים. אם אנחנו נמצאים פה אחד עם השני רק כדי לשרת את הצרכים זה של זה, התשוקה פשוט נרדמת. היא מחכה שמישהו יתעורר.
כשזוג, או אחד מבני הזוג מחליט להתעורר ולעורר את מערכת היחסים שלו עם הילדים או עם בן הזוג הוא מכניס חזרה חיות ואנרגיה למשפחה. במפגשים אישיים פותחים ומתפתחים ומתחדשים. מתחילים באמפתיה לעצמי, וממשיכים באמפתיה לאחר ונעים לעבר איחוד מחודש.
משהו שאפשר כבר להתחיל לעשות ביומיום כדי לעורר אמפתיה:
להיות כנים זה עם זה. בעלך שואל אותך מה שלומך ואת עונה “אני מרגישה קצת מכווצת היום ובחוסר נוחות”. והוא שואל “קרה משהו?”, ואת עונה “בעצם כן, נפגשתי עם מישהו שגרם לי להרגיש רע היום..” ואת ממשיכה לספר מה קרה וגם עוצרת להתבונן על מה שאת מרגישה תוך כדי שאת מספרת ומוסיפה “אני מרגישה פתיחות לספר לך את זה עכשיו, תודה שאתה מקשיב לי, בעצם מה שקרה לי כבר לא כל כך חשוב”…ואת מרגישה מה קורה עכשיו ביניכם, ברגע זה. ויש לך לפתע עניין לשאול איפה הוא נמצא עכשיו, מה קורה איתו..והשיחה מפתחת באותנטיות ועומק.
הילדה שלך בוכה ואת עוצרת להקשיב לסיפור שלה. ואת מבינה את נקודת המבט שלה, גם אם זו נקודת מבט שאת לא מסכימה איתה או שופטת. את אמפתית לאיך שהיא מרגישה או חושבת. ואת כנה עם מה שאת מרגישה וחושבת. ומתפתחת שיחה בוגרת וערכית ביניכן.
וכשפותחים את ההזדמנות הזאת של אמפתיה, נוכחות חדשה נכנסת לתוך מערכת היחסים, וסקרנות אמיתית לגבי האחר, וחיות והתרגשות. במקום לחזור למקום הרגיל שבו אני חושבת שאני מכירה את השני, ויודעת בדיוק איך יגיב ומגנה על עצמי כדי לא להיפגע מאיך שאני חושבת שיגיב ואז נסגרת שוב. לאמפתיה אין התחלה ואין סוף. זו תחושה עמוקה של הבנה ורגישות אנושית, של קבלה ללא תנאי והדהוד. של כנות ועומק. הקשבה בלי מוטיבציה, ומניפולציה. נוכחות בהווה. אמפתיה היא מצב שהעולם כולו צמא לו וכל אחד ואחת מאיתנו אחראים לו.
בתור התחלה שדה אימונים יכול להיות עם איש ייעוץ או טיפול, מולו אפשר להתאמן תוך כדי שיקוף מבחוץ ותמיכה לצאת מהמקומות שבהם אנו מרגישים חסומים ופגועים.