הילדים שלנו הם כמו נורות אזהרה, כשהם מתחילים להתנהג מוזר זה אומר שיש במשפחה הרחבה איזו תסבוכת לא מודעת שהילדים רגישים לה. זה יכול להתבטא בהתנהגות אלימה, מחלות, רגישות רבה, אתגרים או קשיים אחרים של הילדים שלנו.
הקונסטלציה המשפחתית מנגישה להורים את העובדה שלילד אין בעיה אלא שהוא פשוט מקושר לאירוע משפחתי גדול יותר שאינו אשמתו אלא הוא עושה זאת מאהבה עיוורת לשדה האנרגיה המשפחתי. הוא מנסה בכל כוחו להחזיק את המשפחה יחד.
הורים לילדים אלו עלולים להאשים את עצמם ולהטיל ספק ביכולת ההורית שלהם, אך גם הם בעצם קשורים, כמו ילדיהם באהבה עיוורת לשדה האנרגיה המשפחתי. הקונסטלציה מאפשרת להורים לקחת אחריות חדשה על ההורות שלהם ולהשתחרר מרגשות האשם.
הקונסטלציה מראה לנו שהקושי של הילד הוא לא נגד ההורים או המורים אלא בעד הילד. הקושי רוצה להגיע לפתרון של הבעיה. וחשוב כל כך לראות את זה כאשר אנו רואים את הילד או הילדה שלנו מתקשה בבית או בבית הספר. הם ממש מנסים לפתור בעיה כלשהי ולא מצליחים והעובדה שאנו איננו רואים את הניסיון שלהם ומוקירים את הניסיון הזה גורם לזה להיות בעיה קשה עוד יותר.
גם כל ניסיון לקחת מהילד את הפתרון הלא מוצלח שלו רק גורם לו להיאחז בו עוד יותר, כי הוא נאמן למשהו מאד חשוב במשפחה שלו והוא לא יעזוב את זה כל כך מהר. זו אחת הסיבות שקשה יותר לטפל בילדים מבלי לערב את הוריהם בהדרכה ואף בטיפול עצמו.
רק כאשר נוכל להביט, לקבל ולתת כבוד לניסיונות הילדותיים של הילדים שלנו לפתור את הבעיה אז משהו יעזוב. כאשר נעז לראות את האחריות שלנו ולקחת עליה בעלות הילד יעזוב את הניסיון לפתור את הבעיה. זו אחת הסיבות העיקריות שאני מאפשרת להורים להיכנס ולהישאר בפגישות עם הילדים כדי שיראו בעצמם עד כמה חשוב לקבל את ה”בכי ללא סיבה”, לקבל “את הכעס והזעם”. חשוב לקבל לפני שמנסים לדחוף את השינוי.
לקבל, זה לאפשר, זה לומר לילד “כן, אני מבינה שאתה מנסה לפתור משהו דרך זה שאתה בוכה, או מרביץ או מסתגר או מתפרץ או היפראקטיבי. אני רואה כמה אתה מנסה, ואני מכבדת את הניסיון שלך”….ועכשיו…ועכשיו, הילד יהיה פתוח להקשיב. ועכשיו גם ההורה יהיה פתוח לבדוק את מה הילד מנסה לפתור גם עבורו ועבור הזוגיות ועבור המשפחה כולה.
ילדים מקבלים מאיתנו את חייהם, ומעצם זה הם חשים אהבה ונאמנות אדירה לנו, להוריהם. הם יעשו הכל, אבל ממש הכל, כדי להראות לנו עד כמה הם אוהבים אותנו. הם יריבו עם האחים, הם ירביצו לחברים, הם ייקחו צד אחד כאשר ההורים מתגרשים. הם יכעסו וייקחו צד כאשר אחד ההורים כועס על השני. “אני כועס עליך אבא, כי אני נאמן לכאב של אמא” יאמר הילד בתת המודע שלו. ורק כשההורים יקבלו על עצמם את האחריות על היחסים הילדים יעזבו אותה.
בעיות ההתנהגות של הילדים בעצם קוראים לנו לבדוק מה לא עובד במערכת המשפחתית. גם הפרעות קשב, התקפות זעם קשות, מחלות או מחלות נפש, כל אלו סימנים לכך שיש יותר מדי מטען על הילדים. לעומת שנים עבורו, יש פחות ילדים במשפחה ולכן הם צריכים לשאת יותר זיכרונות ומטענים ויש גם יותר משפחות מעורבות, גרושים ומתחים.
הילדים מגיבים מיד לכל הפרעה במערכת הזוגית של הוריהם. הילדים יחזיקו במתח בעצמם שיגרום להם לחוסר ריכוז בחייהם, או יסתגרו מהעולם החיצון או ינסו לגשר בין ההורים. התחושה תהיה שהילד עומד בין הוריו, מנסה בכוח להחזיק עבורם את מערכת היחסים. הילד בהתנהגותו גורם להורים להיות עסוקים. ובתוכו האמונה הלא מודעת, “כל עוד הם עסוקים, הם לא ייפרדו, הם לא יתגרשו”. פעמים רבות נראה שהילד פשוט ממשיך להחזיק בשושלת של הוריו. אם האבות בשושלת היו חלשים וחסרי חוט שדרה מול הנשים, הוא ימשיך זאת ללא בחירה, אך ינסה בכל מאודו להשתחרר מכך.
הקונסטלציה המשפחתית מאפשרת לנו להחזיר את סדר הדברים הנכון למשפחה, כך שכל אחד מחבריה מרגיש כבוד וחלק ממנה. הקונסטלציה מאפשרת להורים להבין שהפעולות שלהם משפיעות על הילדים שלהם ועל אושרם. ולכן כל פעולה שהורים עושים כדי להשיב לעצמם את האחריות והאהבה למערכת היחסים הזוגית, ולמערכת היחסים עם הוריהם שלהם, כך הילדים יהיו רגועים יותר.